יש מי שהגשימו חלום וכתבו סיפור חיים, ספר ילדים, מאמר מקצועי ועוד… ויש כאלה שעדיין לא.
אני מאמינה שאם יש לכםן אמת שצריכה להגיע לעולם – היא צריכה להישמע ולהיראות. ברור שיהיו מי שייהנו ממנה, אבל אין יותר כיף מתחושת הסיפוק וההגשמה שתחושו אתם.
במדור שלי החמצות וכיבושים בצנצנות ובחיים בעיתון "א-לה גוש", תמצאו חוויות וסיפורים מחדר העבודה ומחוצה לו וגם דרכים להתחבר לכתיבה ממקום אמיץ ומהנה יותר.
קריאה מהנה!
הבה נרימה
בסוף אפריל 2020 הסגר הראשון עמד להסתיים, ומצאתי את עצמי קצת בדאון. סִחרר אותי לגמרי הנגיף הזה. חצי ממני רצה שייעלם והחצי השני נאחז ולא
סטוֹרי-טֶלֶר או סְטוֹרי-טֵיילוֹר?
לפני כמה שנים הצלחתי להשתתף בסדנה "לִחיוֹת כדי לסַפֵּר, לסַפֵּר כדי לִחיוֹת". הסדנה יועדה לעובדים סוציאליים ומלווים רוחניים, אבל השם הדליק אותי ולא יכולתי להשלים
אבא בגרמניה
נובמבר 1972. אני בכיתה ב'. בת זקונים מתוקה שמאוהבת בדובי-דוב, אבא שלה המצחיק, השמנמן. האבחנה: תסמונת אַבָּאִיטִיס חריפה. ואז אבא טס לגרמניה לשלושה חודשי השתלמות