יְצִיאָה לְאֵזוֹר הנוֹחוּת

אחד הביטויים שגורם לי לעקצוץ בעור הוא "יציאה מאזור הנוחות", הלקוח מעולם הפסיכולוגיה החיובית. אני יוצאת חוצץ נגדו לא משום שאיני מאמינה בשינויים, בתנועה ובצמיחה – ההיפך. אלא שבאיזשהו אופן "אזור נוחות" הפך מילת קוד לכל מה שאנחנו אמורים לעשות ואינו טבעי עבורנו. אנחנו צריכים להתאמץ מאוד בשבילו, להיות לא אנחנו, לחקות אחרים ש"עשו את זה", לשנות את התוכנה שלנו, וממש לצאת מגדרנו באופן מאולץ וכמעט כפוי. ולא היא.

רוצה לומר שכאשר דבר שעד כה התאים והיה לנו נוח, ושינוי חיצוני או פנימי הפך אותו ללא מתאים ולא נוח, כבר לא מדובר באזור נוחות. ממצב כזה אנחנו באמת נדחפים החוצה ורוצים להיחלץ.

הנה דוגמה. אם לפני שלוש-ארבע שנים מישהו היה אומר לי "כדאי לך לעבור דירה", סביר להניח שהייתי נותנת בו מבט מצמית, ותוך כדי סינון דברי לעז הייתי אומרת לעצמי שעצות מסוג כזה נותנים רק לשונאים. חלפו כמה שנים, ואני עצמי התחלתי להרגיש שמקום מגוריי כבר לא משרת אותי כמו פעם או תומך בתוכניות הצמיחה שלי.

אז לא נוח במקום שהיה בֵּיתי 25 שנים (ולא חלמתי שאעזוב), וגם לא נוח לארוז, להתרחק, להניח מאחור פרק חיים, לחשוש מהלא-ידוע. ובכל זאת, מרגע שהצלחתי להפריד ביני לבין "האזור" ולהתבונן עליו באובייקטיביות, התמלאתי בכוחות לומר – היי חבר, אנחנו עומדים להיפרד. אתה כבר פחות מתאים לי. אני מוקירה ומעריכה אותך על כל מה שהענקת לי, וממשיכה הלאה. זה נכון לזוגיות, למקום עבודה, למערכת יחסים שכבר לא מיטיבה איתנו וכדומה.

לְהִשָּׁעֵן בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה עַל הַמַּחְזוֹרִיּוּת כְּמוֹ בַּטֶּבַע

שפטתי את עצמי על הקיץ שחלף. שהסתגרתי, שהתחבאתי בצֵּל ובמזגן, שכמעט לא תקשרתי עם אף אחד, שלא עשיתי פעולות שיווקיות פורצות דרך וכיס כנדרש מעצמאים בקיץ. טוויתי סביב עצמי פקעת כמו תולעת משי, וכמו הרבה צמחים שמתייבשים בקיץ נתתי לעצמי להתייבש. כמו בשנת שמיטה שמטתי.

היו רגעים לא קלים ששאלתי את עצמי אם ומתי אחזור. בִּפנים די חשוך, ופוגשים ליותר מקפה ועוגה את כל השֵדים שבדרך כלל היומיום ממַסך. כאבים עמוקים, חשבונות לא-פתורים, סליחות שלא הושלמו. כל מה שמוטמן ומוצפן בעבי הנפש. עד שזה נגמר. וחזרתי.

בדיעבד זו הייתה ההפוגה הכי משמעותית שאני זוכרת ever. לא טיפלתי באף אחד, לא נדרשתי לספֵּק שום דבר, העבודה קיימה אותי במאמץ מדוד ונעים. זכיתי בפסק זמן עמוק ומצליל, ב"הכן רכבך" יסודי ועמוק.

הישן פּוּנָה, האדמה נחרשה ודושנה, התלמים מוכנים לזריעה. השדה שלי מוכן לשנה החדשה.

מאחלת שנה טובה של בריאות, קשרים משמעותיים, פריצות דרך, הגשמה והודיה על הטוב!

סְתָו/ חגית אקרמן

אֲנַחְנוּ הָעֵץ הַזֶּה

נָטוּעַ כָּאן שָׁנִים

בְּשִׁדְרַת יוֹמוֹ

מָסוּר בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת

לִתְנוּעַת הַשָּׁנָה

הָאוֹבֶדֶת

הַשָּׁבָה

וְהַזְּמַן מַדְבִּיק

בְּשָׂרָף צוֹרֵב וְחַם

עַל גִּזְעוֹ

אֶת דִּבְרֵי הַיָּמִים

יָמֵינוּ.

בְּבוֹא הַחֹרֶף לָמַדְנוּ                     

לְהִצָּמֵד

לִטְעֹן אֶת סוֹלְלוֹת הַגּוּף   

ולַעֲקֹב אַחַר אַהֲבָתֵנוּ

נִגְנֶזֶת בִּפְנִים

בְּלִבַּת הָעֵץ

מִתְכַּנֶּסֶת בְּחַדְרֵי חֹשֶׁךְ

עֲלוּמִים

וְאוֹגֶרֶת כּוֹחוֹת לָצֵאת לָאוֹר

בָּאָבִיב.

בַּקַּיִץ

הֵאַטְנוּ אֶת צַעֲדֵינוּ

גַּם אֶת הַנְּשִׁימָה

חִפַּשְׂנוּ צֵל

וּמַתְנוּ קְצָת.

וּבְעֵת סְתָו

נִכְסָף לִבֵּנוּ לִפְתֹּחַ שַׁעַר

לַגּוּף, לַגֶּשֶׁם,

לִנְבִיטַת רֵאשִׁית

הַמִּתְפַּלֶּלֶת

שֶׁיְּלַוֶּה אוֹתָהּ מַבָּט 

שֶׁיִּדְאַג

שֶׁיַּעֲמֹד עַל גְּדִילָתָהּ

וְיַחְזִיק הַבְטָחָה    

שֶׁיִּהְיֶה בְּסֵדֶר.