החודש היה מורכב מעריכה וניקוד של ספר ילדים (פלוס הנחיות למאיירת), עריכת מאמר על תרבות הפנאי של ילדים ביישוב היהודי בארץ ישראל בסוף המאה ה-19, וכתיבת תוכן לחנות משגבית מקוונת למוצרי טיפוח וריפוי טבעיים למהדרין המופקים מפרחי ארץ ישראל. בין לבין היו הגהות על טיוטת סיפור חיים שעומד לצאת לאור, וטיפול ראשוני בהצעת מחקר לתֶזה על דיאלוגים בין אימהות לבנות בשירי משוררות עכשוויות.
כְּמוֹ תַּיֶּרֶת
שמקפצת בין הרבה מדינות בזמן קצר (חמות, קרות, סוואנה), אני צריכה לנחות מהר, להבין בזריזות לאן הגעתי ואיך מתנהלים כאן, וכמובן לעלות צ'יק צ'ק על הכביש המהיר. אני לא מחליפה בגדים בין פרויקט לפרויקט, וגם לא מעבירה את המזגן מחום לקור באותו יום, אבל יש פעמים שזה מייצר חוויה של פיצול אישיות זמני. למדתי להתמודד עם זה. קפה טוב או הפסקה עם שיר בפול ווליום מחזירים אותי לאמצע.
הָרֹאשׁ לֹא מַפְסִיק לַעֲבֹד.
בכל תחום יֶדע יש מושגים ומונחים נישתיים, ואני נחשפת לתאוריות, לטענות ולדמויות שאני שומעת עליהן בפעם הראשונה. עם כל הכבוד ליֶדע הכללי ולסקרנות הטבעית שלי, אני לא באמת מכונת מידע ונתונים. מתוך כך פיתחתי לי דרכים שמאפשרות לי לקבל תשובות מהר ולעניין. יש מילונים מקצועיים, יש מנוע חיפוש שנכנס להילוך חמישי, וגם החיפושים עצמם ממוקדים מאוד כך שלא יתבזבז זמן מיותר. כמעט לא קורה שלא אצליח למצוא תשובה שתאפשר לי להמשיך לדהור בעבודה.
סְלִיחָה, מָה אִתִּי?
פה ושם אני נזכרת שרציתי לכתוב משהו (משל עצמי), ואם הצלחתי להתפנות גם לזה – אין שמֵחה ממני.
לכבוד שבוע הספר ויוני שהתחיל, אני משתפת כאן סיפור חמוד מתוך סיפורי משפחה שהתחילו להצטבר אצלי, ואולי יהפכו לספר אחרי חודש-חודשיים של כתיבה על פסגת הר בשווייץ, הרחק מההמון המתהולל.
חלום שכזה.
@@@@@@@@@@@@@@@@