המדור שלי
יוּסטוֹן וִוי הֶב אֶ פְּרוֹבּלֶם
ביום חמישי בבוקר אני קמה חצי חולה. כאבים בשרירים ובעצמות, גרון כואב, עיניים שורפות. אני מחליטה להישאר במיטה עם ספר
תִּיק תִּקְשֹׁרֶת אוֹ תִּקְשֹׁרֶת זֶה תִּיק
כאן שידורי ישראל מירושלים, למאזינים שלום רב. השעה אחת, והנה החדשות מפי יעל בן יהודה… כבר במדרגות בחזרה מבית ספר
מָתַי אֶלְמַד לִבְחֹר נָכוֹן, לְהַאֲמִין, לִרְאוֹת שֶׁטּוֹב?
כאן שידורי ישראל מירושלים, למאזינים שלום רב. השעה אחת, והנה החדשות מפי יעל בן יהודה… כבר במדרגות בחזרה מבית ספר
הַסְבֵּר פָּנֶיךָ לַתַּיָּר!
התמונה של א' באתר נראתה נחמד. גם המשפט ששלח היה שלם, וארוך יחסית לחד-מילתיים ששולחים "היי" סתמי ומקווים לטוב. מבט
יְצִיאָה לְאֵזוֹר הנוֹחוּת
אחד הביטויים שגורם לי לעקצוץ בעור הוא "יציאה מאזור הנוחות", הלקוח מעולם הפסיכולוגיה החיובית. אני יוצאת חוצץ נגדו לא משום
בַּחֲרִיפוּת הַזֹּאת
קיץ תשפ"ב היה שֵייקי מתמיד. הממשלה התפרקה והכנסת יצאה לפגרה. המחירים המשיכו לדהור, ועוד חברות הכריזו על ריקול למוצריהן. "עלות
הַשְּׁבִיעִיָּה הַסּוֹדִית
הַקַּיִץ כָּאן זמן קוצים וקִיצִים (סוֹפים). התייבשות והצהבה. מערכת החינוך בהפוגה. החיים בהפסקה, בדחייה או במוד חלקי. וזה עוד לפני
הסְלֶשֶרים
פוֹקוּסינג כל פעם כשאני מסיימת ללמוד על עוד גישה טיפולית או רוחנית – נדמה לי שאני יודעת הכול. איזה כיף.
אֶרֶץ הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת הַבִּלְתִּי מֻגְבָּלוֹת
החודש היה מורכב מעריכה וניקוד של ספר ילדים (פלוס הנחיות למאיירת), עריכת מאמר על תרבות הפנאי של ילדים ביישוב היהודי
אֲדָמָה אַדְמָתִי
בַּחֹדֶשׁ הָאַחֲרוֹן רָעֲדָה הָאֲדָמָה תַּחְתַּי פַּעַם, וְאָז עוֹד פַּעַם. את הרעידה הראשונה זימנתי לחיי. עזיבת הבית, ההתמקמות במקום החדש, ובהמשך