עבודות אקדמיות – טיפים להצלחה

תמר בשנות הארבעים ממרכז הארץ אחרי הסבה מקצועית. למדה תחום גוף-נפש, ועושה צעדים ראשונים. מחפשת את המילים להציג את עצמה, ושולחת לי בסביבות 4,000 מילים

הסטוריטלינג מציצני. הוא מת-משתגע-הרוס על פרטי הפרטים, ולכן קונקרטיוּת בכתיבה היא מפתח קסמים לכל מי שרוצה שיתחברו אליו חזק ומהר. "בדיוק בדקה לתשע הגעתי לבית

"התחושות, הרגשות והציפיות שלנו היו עצומות". נשמע נכון, נכון? אז זהו, שלא. הם רק נשמעים אותו דבר, אבל משני מינים: תחושה וציפייה אחת, אבל רגש

חזרה על עצמך-קדיחה-התשה ע"י שימוש במילה או ברעיון מסוימים שוב ושוב – מבאסת את הקוראים.היא יוצרת גם תחושה של דלות ביטוי, ופוגעת באיכות הטקסט.התוצאה: איבדת

בשבוע שעבר התקשר אליי בונה אתרים מקסים, וביקש לבדוק שיתוף פעולה איתי. הוא סיפר שעד היום (כעשר שנים) כתב לבדו את הטקסטים לאתרים שבנה וזהו,

כתיבה היא מופע יחיד של מילים. אין גוון קול והבעות.אין חיוך או דמעה.אין שפת גוף ותנועות ידיים. יש מילים נטו, וכל האחריות עליהן. ולכן, עזבו

אתמול יצא לי לערוך הצעת המחיר של עצמאית טרייה יחסית, שמאוד מאוד רצתה לקבל את הפרויקט.  * היא ידעה בביטחון שהיא יכולה ויודעת לעזור ללקוח הפוטנציאלי

לפניכם חמישה כללי מפתח למניפולציה חיובית בכתיבה: בניגוד למה שחינכו אותנו אימא ואבא, מניפולציות בכתיבה הן הכרחיות. אתם בעלי הבית של הטקסט, וככאלה עליכם להרחיק

  רישום ביבליוגרפי נכון מצריך תשומת לב והקפדה. בעבודה המוגשת בעברית במוסד אקדמי בישראל, הדרישה היא "לתרגם לעברית" שמות חוקרים שאתם מזכירים מחוץ לסוגריים: למשל,

תלמידים יקרים, לפניכם צירופי סמיכות:   ארמון המלך  = הארמון של המלך מנהלת הבנק = המנהלת של הבנק חנות המפעל  = החנות של המפעל  

על שמות מסובכים שאפשר לכתוב בכמה דרכים אחד הדברים שמקפיצים את הפיוז למנחָה או למעריך עבודה אקדמית הוא שיבושי שמות. טעויות טכניות כאלה אינן מבשרות

נכון שאת ואתה הנסיינים, המסיקים, המזיעים והכותבים, אבל בשפה האקדמית רצויה דווקא התרחקות מהאישי.   איך עושים את זה? מייחסים את כל הפעולות שעשיתם למילים

העיניים שלנו רוצות לקרוא בשקט. לזרום עם המילים, להנות, להתמסר. מה יוצר הפרעות בקריאה? יותר מדי מקפים –  – – יותר מדי קווים תחתונים יותר

מעולה. הגדרת וסימנת את הדרך הראשית שלך – דרך המלך. ועדיין, יש הרבה עניינים שמושכים לשבילים צדדיים ויוצרים תחושה של עומס, הליכה לאיבוד, מבוי סתום.

אנשי האקדמיה שקוראים את עבודתך הם חוקרים מצטיינים, אך אינם מומחים בכתיבה ובעצמם נעזרים לא מעט בשירותי עריכה מקצועית.  כאשר נוחתת בתיבת הדוא"ל שלהם תזה/