הטורים לעיתון הם רגעים מהחיים. בלי לעגל פינות, בלי "מה יגידו".
אפשר להכין משהו לשתות, להישען אחורה ולקרוא.
פּינוי-בּינוי
כְּשֶׁהַגְּשָׁמִים הוֹלְכִים וּפוֹחֲתִים וְהַיָּמִים מִתְבַּהֲרִים וּמְאִירִים, נִגְלֵית לָהּ גִּנָּתִי הַפִּרְאִית בִּשְׁלַל צְבָעֶיהָ הַקְּסוּמִים. רִסּוּס מֵעוֹלָם לֹא יָדְעָה וְיַד גַּנָּן לֹא נָגְעָה בָּהּ שָׁנִים, וְכָךְ עִם
אחרַיי!
לאחרונה מצאתי את עצמי עושה תחקיר קטן בנושא סמכות לצורך כתיבת תוכן שיווקי. זה הרגיש כמו משימת פיצוח כי לכאורה היו לי כל חומרי הגלם,
You are beautiful, no matter what they say
אֲנִי בֻּבָּה וּשְׁמִי יְמִימָה-מָה פְּרוּעָה אֲנִי שָׁנָה תְּמִימָה-מָה כֻּלָּם אוֹמְרִים לִי כִּי אֲנִי יָפָה, רַק רַגְלַי הֵן עֲקֻמּוֹת נוֹרָא. כשהייתי קטנה הייתי בטוחה שהשיר הזה
מחזיר אהבות קודמות
סוף השבוע בפתח. שוב קניות. עומדת בתור לקַצָּב. האדם שלפניי, בן שבעים בערך, מבקש מהקצב "גַבּוֹת עוף". שמעתי טוב? הקצב נעלם בחדר המקררים הפנימי, ואני
killing me sofly
לאחרונה התנסיתי על בשרי ב"הזדמנות" יקרה מפז שמתגשמת בכתיבת סיפורי חיים: לצלול לחוויה מאתגרת מן העבר, ואז לסדר, לארגן ולעבד אותה מחדש ככה שתהיה מיושבת,
העץ שראה הכּול
לצד שביל הכניסה לביתנו, במרכז החצר הקדמית, התנשא עץ תות עצום מידות ורחב צמרת. ראשו בשמים ושורשיו באדמה. מלאך שומר. רואֶה אותנו צוחקים, רבים, בוכים
2020 בחמישה קיפולים
לקפל ולגהץ את השנה שמסתיימת כדי להכניס אותה מסודרת לארון? הכי לא אני. אבל השנה אפסס… גם ה Cov-, גם הגיל עם קצת יותר פתטיות וגם
אימאלֶ'ה הדף לבן!
3 דרכים לרַצות את צ'קרת הכתיבה אימא של נדב היא ציירת. בעיקר על בדים גדולים. שאלתי אותה פעם מה מרגישים רגע לפני שמתחילים לצייר, מול
מתי בפעם האחרונה מדדת לה חום?
ביום ממוצע אנחנו משגריםות בין עשרות למאות הודעות: לילדים, לבוס, למזכירה, ללקוח, לחבר שחוגג יום הולדת. רובן משוגרות במהירות האור, אבל יש מקרים שכדאי להתעכב
הרֶגע שֶׁהכּוֹל נִפְתח
הרגע שהכול נפתח רִיצָה שֵם נ' התקדמות מהירה תוך דריכה על כפות הרגליים והרמתן לאוויר לסירוגין. מילון רב מילים א אחרי שניים-שלושה קילומטר המחשבות מתחילות להתפוגג
הבה נרימה
בסוף אפריל 2020 הסגר הראשון עמד להסתיים, ומצאתי את עצמי קצת בדאון. סִחרר אותי לגמרי הנגיף הזה. חצי ממני רצה שייעלם והחצי השני נאחז ולא
סטוֹרי-טֶלֶר או סְטוֹרי-טֵיילוֹר?
לפני כמה שנים הצלחתי להשתתף בסדנה "לִחיוֹת כדי לסַפֵּר, לסַפֵּר כדי לִחיוֹת". הסדנה יועדה לעובדים סוציאליים ומלווים רוחניים, אבל השם הדליק אותי ולא יכולתי להשלים
אבא בגרמניה
נובמבר 1972. אני בכיתה ב'. בת זקונים מתוקה שמאוהבת בדובי-דוב, אבא שלה המצחיק, השמנמן. האבחנה: תסמונת אַבָּאִיטִיס חריפה. ואז אבא טס לגרמניה לשלושה חודשי השתלמות