לקפל ולגהץ את השנה שמסתיימת כדי להכניס אותה מסודרת לארון? הכי לא אני.
אבל השנה אפסס… גם ה Cov-, גם הגיל עם קצת יותר פתטיות וגם המדור הזה שמשמח אותי בשמו וברוחו. בא לי רגע לסכם ולפרשן.
- היסטוריה היסטֶרית
מאיץ חלקיקים. זה מה שקרה כאן. הכול נכנס למכונת זמן והתרחש בבהילות שאין לתאר.
וכדרכם של דברים שקורים מהר מאוד ובלי תחושת שליטה, היה בזה משהו מפחיד ומבלבל.
מה לא טולטל? האישי-הזוגי-המשפחתי-התעסוקתי-הלאומי-העדתי-הפוליטי-האמוני.
לנשום-לנשוף-לנשום-לנשוף הייתה אחת הפעולות הכי חיוניות בתקופה הזאת.
- החוץ והפנים
לא רק החוץ היטלטל.
דברים שהתבשלו בִפְנים קיבלו בעיטה בתחת ופשוט עפו קדימה. טראומה? פוסט טראומה? לא ברור, אבל אצלי למשל במקום לחשוש, לדחות, להתחלזן ולהשתבלל, כל מה ומי שבא – אומרת לו ברוך הבא!
מקשיבה. מקשיבה. מקשיבה. למי? קודם כול לי! מה מתחשק לי, מה משמח אותי, מה שובר לי את השגרה, עם מי כיף לי לדבר ולהיות, מי רואה בי את מה שאני עדיין לא (הכי כיף) וגם מי פחות ואפשר להסתדר בלעדיו.
ככל שאני מתַרגלת ומאמצת את זה יותר – ניסים ונפלאות. אדם בתוך עצמו הוא גר, והחיים שם הרבה יותר נעימים.
- גברת עם סלים
בפעם הראשונה בחיי (וזה ה-דבר הכי מופלא שקרה לי) הכתיבה שלי טסה למעלה בסרגל העיסוקים ועלתה לראש מעייני וימיי. באה לפני כווווווווווולם. נדחפת ועוקפת כמו גברת עם סלים תופסת את השורה הראשונה, ואין לי שום שליטה עליה. זה יצר שינוי מטורף בחשק ובמרץ לכתוב, ככה ש-2021 נפתחת בתנופה יצירתית שכבר לא הרגשתי שנים.
- משפחה, גוף ובריאות
המציאות הקשתה על הקשרים עם מי שכאן, אבל דווקא עם מי שכבר לא – היו המון שיחות קרובות וחמות. מעולם לא נהניתי מכזאת רמה של פניות אליי. המחשבה שנוכחות של דמות יקרה היא משהו שאפשר לזמֵן אלינו נהדרת ומרגיעה. אף אחד לא באמת נעדר מכאן.
חוצמזה רצתי בערך80-100 ריצות ביער, וכבר קרוב לשנה אוכלת סטייל צום לסירוגין. לפעמים מאתגר אבל הגוף אוהב.
- עֵייסֶק
הסגָרים הניבו כמה יצירות שאילולא הם ודאי לא היו קורות.
בזום נכתבו אלבום תחנות חיים מרגש לאדם שחגג 80 וספר שמשלב בין התמודדות עם משבר למתכונים. העבודה הייתה מגוונת ועשירה, נעה בין כמה ספרי ילדים ואיורים קסומים, ספרים מקצועיים בתחומי דרמה תרפיה ושיטה ייחודית לירידה במשקל, מצגות לדוקטורט ומאמרים מדעיים. מגוון כייפי וצבעוני שעשה לי המון טוב על הנשמה.
What's next?
כל מה שלמדתי וצברתי כבר מתפוצץ לצאת לעולם.
אין לי מושג עדיין איך להנגיש הכול החוצה, אבל מצד שני לא דואגת. לומדת לשחרר שליטה. להבין שהרבה דברים קורים בקצב שלהם. שום דבר הוא לא "שומו שמים". אם יש משהו בר-שליטה זה דווקא כפתור הדרמה. להחליש ולהתבונן בשקט? להגביר ולא לראות כלום מרוב לחץ? זה בידינו. רוב הזמן.
אין לי מושג לאן כל זה מוביל, אבל מה שלא יהיה – בא לי עליו בטירוף.
תודה שקראתם. זכות גדולה. הכי לא מובן מאליו.
מאחלת לכולכם 2021 מלטפת, אוהבת ומלאת תשוקה לחיים.