פּינוי-בּינוי

כְּשֶׁהַגְּשָׁמִים הוֹלְכִים וּפוֹחֲתִים

וְהַיָּמִים מִתְבַּהֲרִים וּמְאִירִים,

נִגְלֵית לָהּ גִּנָּתִי הַפִּרְאִית

בִּשְׁלַל צְבָעֶיהָ הַקְּסוּמִים.

רִסּוּס מֵעוֹלָם לֹא יָדְעָה

וְיַד גַּנָּן לֹא נָגְעָה בָּהּ שָׁנִים,

וְכָךְ

עִם חִלּוּפֵי הָעוֹנוֹת

אֲנִי עוֹמֶדֶת וּמִסְתַּכֶּלֶת

פַּעַם מֵהַחַלּוֹן, פַּעַם מֵהַמִּרְפֶּסֶת

פַּעַם מֵרַחֲבַת הַכְּנִיסָה

שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי

אֵיךְ נִהְיְתָה כָּאן כָּזֹאת חֲגִיגָה.

מַרְבַדֵּי הַזַּעְתַּר וְהַמַּרְוָה מְשֻׁלְּחֵי הָרֶסֶן

פְּרִיחָתָם הַסְּגַלְגַּלָּה

שֶׁל טְרִיוֹ כְּלִילִי הַחוֹרֵשׁ

(שְׁנַיִם שָׁתְלוּ אֶת עַצְמָם לְבַד)

טַעֲמָם הַמָּתוֹק שֶׁל הַתּוּתִים

שֶׁיַּנְשִׁיר עוֹד מְעַט הָאַפְגָּנִי הֶחָתִיךְ

שֶׁהֵחֵל לְלַבְלֵב

בּוֹדֶקֶת מָה שְׁלוֹם הַשִּׂיחִים הַנְּמוּכִים

הַנּוֹשְׁקִים לַגָּדֵר.

שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי

אֵיךְ נַשְׁלִיט כָּאן סֵדֶר עַד הַסֵּדֶר

וּמִמָּה מַתְחִילִים.

הָאֲדָמָה לַחָה וְרַעֲנַנָּה

הָרֵיחוֹת מֻפְלָאִים

הַנִּכּוּשׁ מִתְקַדֵּם דֵּי מַהֵר

הָעֲרֵמוֹת לְפִנּוּי הוֹלְכוֹת וְגוֹבְהוֹת.

בַּהַתְחָלָה זֶה נִרְאֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי

בַּהֶמְשֵׁךְ אֵינְסוֹפִי

הָרַגְלַיִם זוֹעֲקוֹת

כַּפּוֹת הַיָּדַיִם שְׂרוּטוֹת

אֲבָל תּוֹךְ כְּדֵי תְּנוּעָה

אֲנִי וְאִמָּא אֲדָמָה בְּחִבּוּר חָדָשׁ

אֲנִי הִיא וְהִיא לִי

הִיא רְווּיָה וַאֲנִי שׁוֹתָה

הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה

מַחְזִירָה תּוֹדָה בְּלִי מִלִּים

וְאַחֲרֵי יוֹם יוֹמַיִם

שׁוּב נִכְרֶתֶת בֵּינֵינוּ

בְּרִית אֲהָבִים.

פסח תשפ"א