פוֹקוּסינג
כל פעם כשאני מסיימת ללמוד על עוד גישה טיפולית או רוחנית – נדמה לי שאני יודעת הכול. איזה כיף. עוד מגירה הסתדרה לי בראש, ומעכשיו הכול יהיה הרבה יותר בהיר וחד.
לא עובר זמן רב, והנה שוב אני מוצאת את עצמי מסתקרנת לגבי משהו ששמעתי עליו במעגל הקרוב או בפודקאסט מעניין – שיטת סאטיה, נשימה מעגלית, ניתוח תהליכי קבלת החלטות, סטוריטלינג, עקרונות חשובים בעמידה בפני קהל, מיינדפולנס, שטיפה אנרגטית, זימונים ומִגנוט ועוד.
יוֹם לִמּוּדִים אָרֹךְ
הלמידה אף פעם לא נשארת מחוצה לי. אני מאמצת בחום כל כלי ודרך שעוזרים לי להבין עוד רובד בתוכי, עוד מנגנון התנהגותי שעדיין לא הצלחתי לפענח, ועוד מצב רגשי שמופיע באופן קבוע בנסיבות מסוימות, ונוקש לי במצח כאומר "נו, מה איתי? מתי תגיעי אליי"?
לפעמים אני מרגישה שהייתי רוצה לנוח מעצמי. מהמחשבות, מהלמידה, מהתובנות. מה, אי אפשר סתם להיות? סתם זמן של "כלום"? וככה, כדי להתאוורר, אני יוזמת הפסקות מתודיות מעצמי – ספר טוב, ריצה, מוסיקה, סדרה בטלוויזיה, ומרוויחה זמן מנוחה לראש.
זה עובד לא רע, ובכל מקרה תמיד מגיע הרגע שבו יצוד את תשומת לבי עוד נושא מעניין, ודי מהר תגבר עליי הסקרנות, ותצעיד אותי ביד חזקה ובזרוע נטויה ללמידה ולגילוי הבא.
גַּם גַּם סְטַיְיל
זה מזכיר לי הרצאה ששמעתי לאחרונה על סְלֶשֶׁרים – אנשי הַגַּם וְגַם – גם שכירים וגם עצמאים, גם מהנדסי תוכנה וגם מטפחים יקב איכותי, גם יזמי הייטק וגם אנשי חינוך.
פעם, לפני הרבה שנים, היה מקובל להחזיק בעיסוק אחד ויחיד ולהתמקצע בו עד הסוף, בדרך כלל גם עד סוף החיים. סנדלר נשאר סנדלר, מתַקן האופניים המשיך לתקן אופניים כל חייו, מסגֵר נשאר מסגֵר.
ולא רק זה. גידלו אותנו על ברכי האמונה שאם נתפרס על פני תחומים רבים יהיה לזה "מחיר" של בינוניות, של להיות פחות טובים ומקצוענים בתחום העיסוק שלנו. לכאורה אי אפשר להיות גם וגם, בטח לא גם שחקנית מעולה וגם אשת קריאייטיב, גם רופא וגם מנהל עמותה חברתית.
בְּהִיָּה עַל פְּנֵי בִּינָה
והנה העולם הולך ומשתנה בקצב מטורף.
המרצֶה הנמרץ שבגיל צעיר מ-30 מתַפקד כסלֶשֶר מצליח – גם מנהל פרויקטים (במשרה מלאה) באמדוקס וגם מרצֶה מבוקש – מספר לנו שלפי נתוני הפורום הכלכלי העולמי, צפוי שבחמש השנים הקרובות ייעלמו מן המפה 85 מיליון משרות (!!!) של קופאיות, עורכי דין, רואי חשבון ועוד. את מקומם תתפוס בינה מלאכותית – AI.
אלוהימה, רק מהניסיון להכיל את המידע הזה אני מקבלת כאב ראש.
יש מצב שלקיתי ב-Information Obesity.
הולכת להקדיש את יולי-אוג' למנוחה ובהייה ולהשתדלות אמיתית לדעת ולשמוע הרבה הרבה פחות.