מתלהבת וקצת איטית, אינטואיטיבית, יצירתית, לפעמים הססנית, מאוד ספונטנית, תיאטרון פחות, דוקו הכי, מחוברת לגוף ולריצה, אוהבת קיץ כשחורף וחורף כשקיץ ועוד ועוד. אלה רק כמה מרכיבים בסיפור שלי על עצמי, וברור שיש עוד מאות כאלה.
בְּרֵרַת מֶחְדָּל
בדרך כלל אני זורמת עם הסיפור הזה על חלקיו המגוונים.
הוא בּרֵרת מחדל מוכרת ושגורה, ולמי יש זמן או רצון לעצור לבדוק לעומק או לעדכן גרסה.
אלא שלפעמים החיים מזמנים לנו הפתעות, והנה בחודש האחרון מצאתי את עצמי בעיצומה של התגוששות משפטית.
אני?
משפטית?
קונפליקט?
מה?!
רָאִיתִי צִפּוֹר רַבַּת יֹפִי
זה התחיל בהכי אימאל'ה ואבאל'ה. הכול הרגיש קטן, חלש, רועד, מבועת… ציפור רטובת כנפיים ורועדת מָקוֹר ומִקוֹר צייצה לי בבטן. לא הצלחתי להתחבר למשאבים שלי, לביטחון שלי, משהו שם פִּרפֵּר לגמרי.
למזלי ציוצֵי המצוקה נשארו בבטן והיו כל כך חלשים, שמי שלא היה צריך לשמוע אותם – לא שמע. הודות לבְּריאה הטובה ולמעגל קרוב ותומך שהיה שם לידי, הבנתי די מהר שאם אני לא עושה כאן ועכשיו טוויסט בעלילה, ומספרת לעצמי משהו חדש על התמודדות עם עימות ועמידה על שלי, אצא מההתגוששות כמו שנכנסתי אליה: מרוטת כנפיים. ומה שיותר מדאיג, לא אצליח לדברר ולתקשר את רצונותיי, מאוויי ובקשותיי בתוך הפרוצדורה הכל כך פיכסית הזאת. קיצר, אצא מופסדת ביג טיים.
מֵהֲגָנָתִית נְמוּכָה לְהֶתְקֵפִית זְקוּפָה
זה לא קרה ברגע. זה גזל לא מעט שעות שינה. זה ערעֵר וביעֵת ,אבל מסיבוב מהלומות אחד למשנהו ומטיוטה לטיוטה, הרגשתי שאני הולכת ונהיית יותר ברורה, יותר חדה, יותר בוטה. ובזירה כמו בזירה.
מחיתי
התנגדתי
סירבתי
הלמתי
התחלתי מ"משקל קש", עליתי ל"זבוב קל", ומשם דרך "נוצה" העפלתי ל"מעורב קל" ואולי אפילו ל"בינוני"!
הישג די משמעותי לארבעה שבועות כאלה של שכרון חושים.
ואז זה נגמר ויכולתי להסיר את הכפפות.
עִם הַרְבֵּה טֶקֶס בַּיַּשְׁבָן
מפה לשם מצאתי את עצמי נהנית.
איך ייתכן? ייתכן.
בשלב הראשון הודיתי לסיפור שלי על תפקידו החשוב בשמירה עליי. נתתי לו מקום של כבוד, ואז עשיתי לו מקום בפינה שינוח קצת (עד העונג הבא).
ואז התפנה מרחב גדול מאוד של ניסוי וטעייה, יצירתיות, דמיון. נהיה סוג של משחק חשיבה אינטליגנטי, והיה אפילו רגע ששאלתי את עצמי למה לא הלכתי ללמוד משפטים. כל הניסוחים הטִקסיים והמנוכרים – אומנות בפני עצמה.
בכפוף לקיום כל הוראות תוספת זו דלעיל…
ובהתאם להוראות ההסכם…
למרות האמור מוסכם כי ככל…
צחוק צחוק אבל לרגע אל תתבלבלו: הרבה מאוד היה מוטל על הכף!
מַשַּׁק כַּנְפֵי הַהִיסְטוֹרְיָה
מסתבר שהסיפור שלנו נכון ומאומת כל עוד אנחנו מצייתים לו, ונוהגים על פיו כנבואה המגשימה את עצמה.
עם זאת, הוא לגמרי גמיש וניתן לעיבוד ועיצוב מחדש. כמו פלסטלינה, כמו פימו…
זה כל כך מפתיע ומרענן שפשוט תענוג. משחק תודעתי שמתקיים בתוך הראש, ומביא איתו הרבה קלילות והמון המון חופש.
מכנפיים רטובות למשק כנפיים מַשּׁיב רוח.
מותר לנסות בבית.