הַשְּׁבִיעִיָּה הַסּוֹדִית

הַקַּיִץ כָּאן

זמן קוצים וקִיצִים (סוֹפים). התייבשות והצהבה. מערכת החינוך בהפוגה. החיים בהפסקה, בדחייה או במוד חלקי. וזה עוד לפני שנגענו באוגוסט ובמוּכנוּת לצנן את הגוף והנפש תמורת כל מחיר.

למרות החום והיֶזַע, זהו גם זמן שינוי עבור אלה שפניהם למקום עבודה חדש או למעֲבר דירה, וגם זמן של תנועת נופשים תזזיתית הכוללת המְראות, נחיתות, ביקורים ונהיגוֹת על נגזרותיהם, תוריהם ועצביהם.

וחוצמזה, בקיץ הישראלי הכול על הקצה… גם השנה. התערערות המערכת הפוליטית, הכבישים מהבילים וזועמים, ויוקר המחיה ששובר שיאים.

ביולי-אוגוסט הסוללה שלי מתרוקנת יותר בקלות, ואני זקוקה לצֵל, לקרירות יחסית ולשקט. תיהנו חברות וחברים. כשתחזרו אצא ממחילתי האפלולית ואשלים חוסָרים. וככה, כבכל שנה, אני מוצאת את עצמי מורידה הילוך ומתכנסת לחשבון נפש אמצע-שנתי.

Be Ve She ©

שואלת ובודקת מה הספקתי לעשות ומה להשלים, איך אני עם התוצאות הנוכחיות, מה בא לי שיקרה ועדיין לא קרה. קצת זום אין, קצת זום אאוט, קצת טופחת לעצמי על השכם על מה שהצליח, קצת תכנונים לשנה הבאה, וכמובן איך אפשר בלי קצת Be Ve She (ביקורת ושיפוטיות) – החבֵרות הכי הטובות שלא מחמיצות אף מסיבה בעיר.

הַמַּפָּה

ואפרופו חשבון נפש, לאחרונה היה עליי לצלול לצורך תחקיר ב"מפה" אהובה, המחולקת לעשרה מקטעים של שנות חיים (7-0, 14-7 עד האחרון: 63 והלאה). הרעיון הוא שביחס לכל מִקטע שואלים שאלות שמטרתן לדוג מהזיכרון את היהלומים המנצנצים ביותר – דמויות משמעותיות, עשייה ותחומי עניין, הגשמת חלומות וכן הלאה. השאלות במפה הולכות ומתבגרות ככל שמניין השנים עולה, ומתאימות את עצמן לסוגיות המרכזיות בכל שביעייה.

הַשְּׁבִיעִיָּה שֶׁלִּי (63-56)

והנה, למרבה התַּבְהֵלה (פָּניקה בעברית) אני מגלה שהגעתי לגיל מופלג, וכבר נכנסתי לשביעייה התשיעית והלפני-אחרונה!

עודני מעכלת את הנתון הלא פשוט הזה, וכבר יורֶה עליי המסך הבוהק צרור שאלות:

• איך אני רואה את סיפור חיי בשלמותו, ומהו החוט שעובר דרכו?
• מה אני מסוגלת לממש, והאם נותרו משימות שברצוני לממש?
• איך אני פועלת עם מגבלות פיזיות?
• איך אני יכולה לשמור על חושיי, גופי, זיכרוני?
• האם יש יחסים שנשארו בלתי פתורים, והאם אני יכולה לעשות משהו בקשר לכך?
• מה המצב ביחס לרכוש?

שֹׁמּוּ שָׁמַיִם

חלק מהשאלות גורמות לי לבלוע את הרוק ולמרות זאת לחוש יובש בגרון, חלקן לזוז על הכיסא באי-שקט, וחלקן לחשוב שצריך להרחיב את טווח השנים במפה כי ברור שתוחלת החיים התארכה.

שורה תחתונה: צריך להוסיף למפת החיים לפחות שלוש שביעיות. 

ויותר תחתונה: זה לא אני, זה הרצפה.

למרות הלחץ הצלחתי לגמוע כמה שלוקים של מים קרים, ואולי בזכותם הבזיק בי המשפט הניו-אייג'י מרחיב התודעה "שישים הוא החמישים החדש", וישר הרווחתי עשור יקר מפז להדבקת פערים ולמילוי חוסָרים.

הכול יחכה. ספטמבר יגיע.

נשמתי לרווחה וחזרתי למצב חפרפרת.