תחנות בזמן (חגי תשרי למשל) תמימות כמו הדפים שאנחנו מעבירים בלוח השנה, אבל גם משקפות את כל מה שרציתי וחלמתי להגשים, ו… עדיין לא בדיוק קורה, או כבר קצת קורה – ועדיין לא בווליום שרציתי.
התשפ"ב לא בא לי להישפט! לא שיפוט מהיר, לא פוֹרֶנזי, לא מִנהלי ובטח שלא שיפוטי.
אני בוחרת להשליך את מד ההספקים והאומדנים לקיבינימט פינת פיז דה לוך, ויותר לא למצוא אותו. תודה מד. דרכינו נפרדות. השנה לא ניפגש, ונראה שבפעימה הנוכחית כבר בכלל לא.
זהו. אתה ואני-לא-ביחד-לנצח 😊
לכבוד הפרידה המשמחת הזאת בא לי להיות האימאימא של הבנאליוּת, ולהרים לתשפ"ב הרעננה שכבר כאן בניחוח ג'יבנשי ולוּק ספורט אלגנט רענן. אני רוצה לספר לה על כל מה שעושה לי טוב, מרחיב לי את הלב, ונותן לי סיבות שוות לקום בבוקר ולחיות כל יום ביומו בכוונה ובנוכחות.
הַקְשָׁבָה – היכולת להקשיב לעצמי ולהפרעות שהגוף מסמן לי הולכת ומשתבחת, מה שמאוד עוזר לי בתקשורת עם עצמי, עם ילדיי, עם חברות.ים, עם בני משפחה, עם מועמדים לזוגיות. נשמע עניין קטן? הכי לא. בזכותו אני מצליחה להגיב לכל מצוקה בטווח קצר וסביר של זמן, לא הולכת עם כעסים בבטן, לא צוברת, לא צריכה לאכול כדי להירגע. איכות ששווה מיליונים.
מוּסִיקָה – אין כמו שירים ומבַצעות.ים מרַגשים שעושים לי את זה ביג טיים. זה משנה לי את מצב הרוח, ממלא אותי בתקווה, גורם לי לדמוע, והמאגר מתחדש כל הזמן. האחרונים: יסמין מועלם ("כמה מתוק"), תמיר גרינברג שמזרים דם לכל תא בגוף, ואסף אמדורסקי עם תקליטו החדש והמופלא שקורא להֶאטה.
פּוֹדְקַאסְטִים – הקיץ האחרון איים להטביע אותי עם עומסי החום והעבודה, ובזכות "קשיבות", פודקאסט בקטגוריית ההסכתים של כאן 11, ניצלתי. למדתי לא מעט על עומק המיינדפולנס, ואני מקדישה כל יום 15 דקות למדיטציית קשיבות שכזאת. מתנה.
רִיצוֹת – חם אששש, חוזרים כמו אחרי מקלחת, לא חשוב כמה מוקדם יוצאים… א ב ל אחרי המקלחת המציאות הופכת קסומה, הגוף והנפש בלֵאות נינוחה והריכוז בעבודה – פלאים!
הַכְּתִיבָה – בשנה האחרונה לגמרי התהדקנו. היא לי ואני לה. אנחנו באינטימיות, בזרימה ובהידוק חזק, תכל'ס עונות על כל מה שאפשר לאחל לזוגיות טובה ומיטיבה!
וככה, בלי ששמתי לב, יצא לי אקרוסטיכון "הַמַּפְרָה".
רציתי להרים לתשנ"ב, וכבר קיבלתי ממנה מתנה.
מה יותר מלהיות מַפְרָה צריכה בת אדם על הכדור הזה?
אוהבת, תודה שבאתְ.
יאללה יצאנו.