בין שש לשישים

כשהייתי בת שש דמיינתי שבגיל שישים אהיה סבתא נינוחה ומחויכת ששום דבר כבר לא מרגיז אותה. סבתוש עם קוקו בגווני אפור שניחוח רך של תמצית וניל ועוגות אופף אותה, והיא סורגת סוודרים לנכדים, מדשדשת למטבח עם רגליים נפוחות ורידים להכין סיר מרק, ופנויה לשיחות אינסופיות עם סבתות-חברות-כמותה שהיא מכירה כבר ארבעים שנה. כשריחות טובים מתחילים לעלות מהסיר, היא מזמזמת לעצמה שירים ששרה לה אימהּ בילדותה וליבּהּ נמלא געגועים.
בערב היא יושבת על הספה בסלון ליד אביר נעוריה וחייה הנאמן והאוהב, על פניהם משתקפת כחלחלוּת מסך הטלוויזיה, וביחד הם שותים תה, אוכלים עוגה ומדברים על הילדים והנכדים שיגיעו לבקר בסופ"ש. כשהוא מתנמנם היא מעירה אותו בעדינות, וביחד הם נכנסים למיטה וסוגרים את היום.