לאחרונה מצאתי את עצמי עושה תחקיר קטן בנושא סמכות לצורך כתיבת תוכן שיווקי. זה הרגיש כמו משימת פיצוח כי לכאורה היו לי כל חומרי הגלם, אבל עדיין לא ידעתי איך לחבר אותם לעוגה אחת עם טעם, ריח והיגיון משלה. בין היתר למדתי על מאפיינים של דמויות סמכות משמעותיות, ובהתייעצות עם חברה מטפלת שמעתי על "מודל הסמכות השלֵמה".
מה לי ולמודלים, תהיתי ביני לביני, אבל כמה דקות אחר כך הבנתי שההקשבה השתלמה ובגדול.
מה אגיד ומה אומר? לא תמיד צריך להמציא את הגלגל. לפעמים מספיק פשוט לפתוח אוזניים ולב. הכול שם. תוך כמה דקות המודל הפשוט והחכם הזה פילס דרך ישירות לליבי, ועורר בי מחשבות ותהיות על עצמי כאימא, כחברה, כבת משפחה, כעצמאית ועוד.
לפני שאשתף אתכם בקצרה אגיד שהמודל חידד בי את ההבנה שיש לי רצון עמוק להיות משמעותית. "משמעותית למי", תשאלו. אז ברור, לילדים, להורים, לאחים, לחברים, לשכנים וגם – ולא פחות – לקופאית בסופר, ללקוחות שלי, לכם שקוראים את הטור הזה ולכל מי שנקרה בדרכי.
אם בעזרת דבר שאמרתי או זיהיתי מישהו הבין משהו חדש על עצמו, מישהי למדה על היחסים שלה עם כתיבה או על יכולת מדהימה שבכלל לא ידעה שיש לה – אההההוי. Now you're talking!
אז הנה תמצית המודל הסופֶּּר-שווה הזה שיצר לפני 25 שנים הפסיכולוג הקליני והיועץ הארגוני אריה טבעון – קחו אותו כמקור השראה ואולי תגלו שאתם כבר מקיימים אותו ובכלל לא ידעתם שכן.
חשוב שיסודות הסמכות יפעלו ביחד כדי שתהיה שלמה. אפשרית בהחלט דומיננטיות של מי מהם במצב נתון:
- הלב מייצג קִרבה, אמפתיה וחום. כאשר יש מישהו לעשות למענו, נרצה ונוכל לעשות הרבה יותר.
- הינשוף רואה בחושך מה שאחרים לא רואים, ולכן יכול להראות את העולם מזווית אחרת ולשנות פרספקטיבה. הוא מלמד ובונה מוטיבציה בזכות הבנת הדברים.
- לפיל יש זיכרון מצוין ו"עור של פיל" שמייצגים יכולת להתמקד במטרה על ידי בניית הרגלים קבועים וקיומם בעקביות ובנחישות.
- השור (המרוסן אך התקיף) מייצג גבולות של ביטחון והגנה מאחרים ומעצמי.
וחוצמזה, שני דברים לקראת פסח הקרב הבא:
- מעניין לחשוב אם ארבעת היסודות הנ"ל מתקיימים במשה כמנהיג משמעותי בתולדות עמֵנו.
- מביאה כאן מדרש מקסים שמופיע ב- וְהיא שעמדה, הגדה של פסח עִם מדרש נשי חדש שהוציאה המדרשה באורנים. גם המדרש עוסק בארבעה קולות שיוצרים את השלם-שאנחנו בצורה מופלאה, אם מאפשרים להם להתקיים זה לצד זה בלי להשתיק אף אחד מהם.
כְּנֶגֶד אַרְבַּע נָשִׁים דִּבְּרָה תּוֹרָה:
אַחַת חֲכָמָה, אַחַת רְשָׁעָה, אַחַת תְּמִימָה וְאַחַת שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לִשְׁאֹל.
אַרְבַּע נָשִׁים שֶׁהֵן אַחַת. אַרְבַּע נָשִׁים שֶׁהֵן אֲנִי.
חֲכָמָה מָה הִיא אוֹמֶרֶת? וּרְשָׁעָה?
וְהַתְּמִימָה מָה? וְזוֹ שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לִשְׁאֹל?
הָיִיתִי יְכוֹלָה לָשִׂים דְּבָרִים בְּפִיהֶן וְאֵינִי מוֹצֵאת טַעַם.
לָמָּה אַגְדִּיר דְּבָרֶיהָ שֶׁל כָּל אַחַת מֵהֶן בְּנוֹשֵׂא אֶחָד
כְּשֶׁעוֹלִים קוֹלוֹת אַרְבַּעְתָּן בְּתוֹכִי כָּל הַזְּמַן וּבְכָל נוֹשֵׂא!?
אַדְּרַבָּא, מוֹצֵאת אֲנִי טַעַם בַּמַּאֲבָק הָאֵינְסוֹפִי שֶׁלִּי לְהַכִּיר בְּקִיּוּמָן,
בְּזֶהוּתָן הַנִּפְרֶדֶת, בַּמֶּרְחָב שֶׁמְּבַקֶּשֶׁת כָּל אַחַת מֵהֶן לְעַצְמָהּ,
וּבְאוֹתָהּ בַּת-קוֹל שֶׁלִּי הַמְּחַבֶּרֶת בֵּין כֻּלָּן.
לְפִיכָךְ, מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ, בְּכָל שָׁנָה יוֹתֵר, עַל רִבּוּי הַקּוֹלוֹת,
עַל יְצִיאָה מִמֵּצַר לְמֶרְחָב שֶׁאֵינוֹ מְפַחֵד לִשְׁמֹעַ.
אהובה בן אהרן, תשס"ד
חג אביב שמח!