גולדה, האישה הקטנה והמקסימה שבסרטון,
נולדה ב-1932 בליטא למשפחת אליאש – בת לשרה
וחיים ואחות לעיידל (עדינה) ושלמה.
כמה דקות אחריה יצאה לאוויר העולם אחותה התאומה.
מאותו רגע והלאה שתי התאומות המתוקות, גולדל'ה ושיינל'ה,
לא זזו האחת מהשנייה. ביחד שיחקו, ביחד רבו והתפייסו,
ביחד ברחו מהבית ערב אחד, וביחד שיגעו את המורים כשהחליפו
מקומות בבית ספר. שיינל'ה הייתה מצוינת בקריאה ובעברית,
גולדל'ה הצטיינה בחשבון ואהבה להתגנדר.
משפחה מאושרת ומצליחה, ילדות יפה עטופה באהבה,
חגים וארוחות שבת.
בגיל תשע התמונה החלה להיצבע בצבעים קודרים.
בגיל 12 בשטוטהוף – מחנה ריכוז על גבול פולין-גרמניה,
איבדה גולדה בן רגע את שיינל'ה ואת אימא לתמיד.
לה הייתה מספיק תושייה לומר שהיא בת 14,
אבל את שיינל'ה פשוט לא שאלו…
מאז בכל יום הולדת ב-9 במאי גולדה מברכת בליבה גם את שיינל'ה,
עדיין מתגעגעת, עדיין אוהבת. ללב אין גיל!
היום היא מוקפת במשפחה אוהבת – בילדים, בנכדים ובנינים.
נישאת על כפיים על ידי הקטנים והגדולים
שמזמזמים והומים סביבה כל הזמן.
תמיד יָפָה עם אודם וציפורניים מטופחות, לבושה ונעולה
הכי אלגנטי שאפשר, מודה על כל יום בחיים האלה
שהיא מקבלת במתנה.
אבל באף רגע לא שוכחת את אהוביה שנשארו שם!
נפלה בחלקי הזכות לשבת עם גולדה במשך
כמה חודשים ולכתוב את סיפור חייה.
למה זכות?
כי אין כמו לקבל השראה מאישה שנשארה לבד בעולם בגיל 12,
שרדה רעב וקור בלתי אפשריים, שהמוות רפרף עליה בכנפיו
כמה פעמים אבל היא לא נתנה לו! נאחזה בציפורניים בחיים,
שואבת כוחות מתוך איזה אופטימיות ואמונה שקשה לתאר.
הפכתי למעריצה שלה ונכנסתי למעגל הקבֶעץ',
החיבוק המיוחד של גולדה שמועך עד הסוף!
אני מרגישה שעבור גולדה הספר הזה הוא סגירת מעגל בכל מובן אפשרי.
בסוף בסוף יש כאן ספר שכל נכד ונין יקרא
ויעביר הלאה לדור הבא כדי שלעולם לא נשכח.
דברים שאמרתי בהשקה
"ובחרתְ בחיים למען תחיי, אתְ וזרעֵךְ"… (בהשראת דברים ל 19) –
אין משהו יותר מדויק מזה לומר עלייך, גולדה.
התחלנו להיפגש בדירה הקטנה והנעימה של גולדה,
מחפשות מקום שקט שיאפשר דיבור בלי הפרעות
והקלטות באיכות טובה. כל פגישה ארכה כמה שעות.
אפשר להשוות את תהליך העבודה למה
שעושים ארכיאולוגים: חופרים, מגלים, מחברים, ממלאים,
משחזרים… רק שבמקרה שלנו התוצאה היא ספר.
העבודה עם הזיכרון מרתקת כי לא תמיד הוא
מתייצב ברור ומסודר.
גולדה, היית צריכה הרבה כוחות ואומץ כדי לצלול
אחורה בזמן לתקופה של לפני יותר משבעים שנה.
היו רגעים של בכי וכאב, והיו לילות טרופים וזיכרונות קשים שעלו.
במהלך חודשי ההיריון של הספר גיליתי אישה מקסימה
ומלאת אופטימיות ונוצר בינינו קשר חם.
למדתי המון על התקופה ועל גולדה, והרגשתי
שככל שהסיפור הולך ונכתב גולדה עושה עוד צעד
בכיוון של סגירת מעגל.
דבר אחד בטוח:
אף אחד כבר לא יוכל להגיד ש"באתְ משום מקום"!
כתיבת סיפור החיים אפשרה לגולדה להניח את הסיפור שלה,
לדעת שהוא כתוב, מתועד ונשאר כאן לתמיד. אני מקווה ומאחלת
שאחרי הנָחת הסיפור תבוא אנחת רווחה וגם קצת יותר מנוחה.
להניח ולנוח.
מדי פעם עלו בי מחשבות על הפער שבין חוויות העבר
לבין התסרוקת המטופחת והבגדים היפים, אהבת החיים
והעדינות, החיוכים, מאור הפנים…
שוב ושוב חשבתי על הבחירה בחיים כמוטו ועלייך
כמקור השראה – מישהי ללמוד ממנה.
אני מאושרת שהספר יצא לאור.
מאחלת הרבה הרבה בריאות ונחת לשנים הבאות.
גבעתיים, אוגוסט 2016
*********
בהמשך הגיע הספר למרכז שמעון ויזנטל בירושלים, ומנהלו
ד"ר אפרים זורוף יצר קשר עם המשפחה.
מספר חודשים לאחר מכן התגייסה אליס מרקו,
מדריכה במוזיאון יד ושם בירושלים, לתרגום הספר
לאנגלית תחת השם We were one Heart.
עותקים מהספר המתורגם נשלחו לאתרי ההנצחה
הראשיים בארה"ב ובאירופה.
גולדה, האישה הקטנה והמקסימה שבסרטון, נולדה ב-1932 בליטא למשפחת אליאש – בת לשרה וחיים ואחות לעיידל (עדינה) ושלמה.
כמה דקות אחריה יצאה לאוויר העולם אחותה התאומה.
מאותו רגע והלאה שתי התאומות המתוקות, גולדל'ה ושיינל'ה, לא זזו האחת מהשנייה. ביחד שיחקו, ביחד רבו והתפייסו, ביחד ברחו מהבית ערב אחד, וביחד שיגעו את המורים כשהחליפו מקומות בבית ספר. שיינל'ה הייתה מצוינת בקריאה ובעברית, גולדל'ה הצטיינה בחשבון ואהבה להתגנדר.
משפחה מאושרת ומצליחה, ילדות יפה עטופה באהבה, חגים וארוחות שבת.
בגיל תשע התמונה החלה להיצבע בצבעים קודרים.
בגיל 12 בשטוטהוף – מחנה ריכוז על גבול פולין-גרמניה, איבדה גולדה בן רגע את שיינל'ה ואת אימא לתמיד.
לה הייתה מספיק תושייה לומר שהיא בת 14, אבל את שיינל'ה פשוט לא שאלו…
מאז בכל יום הולדת ב-9 במאי גולדה מברכת בליבה גם את שיינל'ה, עדיין מתגעגעת, עדיין אוהבת. ללב אין גיל!
היום היא מוקפת במשפחה אוהבת – בילדים, בנכדים ובנינים.
נישאת על כפיים על ידי הקטנים והגדולים שמזמזמים והומים סביבה כל הזמן.
תמיד יָפָה עם אודם וציפורניים מטופחות, לבושה ונעולה הכי אלגנטי שאפשר, מודה על כל יום בחיים האלה שהיא מקבלת במתנה.
אבל באף רגע לא שוכחת את אהוביה שנשארו שם!
נפלה בחלקי הזכות לשבת עם גולדה במשך כמה חודשים ולכתוב את סיפור חייה.
למה זכות?
כי אין כמו לקבל השראה מאישה שנשארה לבד בעולם בגיל 12, שרדה רעב וקור בלתי אפשריים, שהמוות רפרף עליה בכנפיו כמה פעמים אבל היא לא נתנה לו! נאחזה בציפורניים בחיים, שואבת כוחות מתוך איזה אופטימיות ואמונה שקשה לתאר.
הפכתי למעריצה שלה ונכנסתי למעגל הקבֶעץ', החיבוק המיוחד של גולדה שמועך עד הסוף!
אני מרגישה שעבור גולדה הספר הזה הוא סגירת מעגל בכל מובן אפשרי.
בסוף בסוף יש כאן ספר שכל נכד ונין יקרא ויעביר הלאה לדור הבא כדי שלעולם לא נשכח.
דברים שאמרתי בהשקה
"ובחרתְ בחיים למען תחיי, אתְ וזרעֵךְ"… (בהשראת דברים ל 19) – אין משהו יותר מדויק מזה לומר עלייך, גולדה.
התחלנו להיפגש בדירה הקטנה והנעימה של גולדה, מחפשות מקום שקט שיאפשר דיבור בלי הפרעות והקלטות באיכות טובה. כל פגישה ארכה כמה שעות.
אפשר להשוות את תהליך העבודה למה שעושים ארכיאולוגים: חופרים, חושפים, מחברים, ממלאים, משחזרים… רק שבמקרה שלנו התוצאה היא ספר.
העבודה עם הזיכרון מרתקת כי לא תמיד הוא מתייצב ברור ומסודר.
גולדה, היית צריכה הרבה כוחות ואומץ כדי לצלול אחורה בזמן לתקופה של לפני יותר משבעים שנה. היו רגעים של בכי וכאב, והיו לילות טרופים וזיכרונות קשים שעלו.
במהלך חודשי ההיריון של הספר גיליתי אישה מקסימה ומלאת אופטימיות ונוצר בינינו קשר חם.
למדתי המון על התקופה ועל גולדה, והרגשתי שככל שהסיפור הולך ונכתב גולדה עושה עוד צעד בכיוון של סגירת מעגל.
דבר אחד בטוח: אף אחד כבר לא יוכל להגיד ש"באתְ משום מקום"!
כתיבת סיפור החיים אפשרה לגולדה להניח את הסיפור שלה, לדעת שהוא כתוב, מתועד ונשאר כאן לתמיד. אני מקווה ומאחלת שאחרי הנָחת הסיפור תבוא אנחת רווחה וגם קצת יותר מנוחה.
להניח ולנוח.
מדי פעם עלו בי מחשבות על הפער שבין חוויות העבר לבין התסרוקת המטופחת והבגדים היפים, אהבת החיים והעדינות, החיוכים, מאור הפנים…
שוב ושוב חשבתי על הבחירה בחיים כמוטו ועלייך כמקור השראה – מישהי ללמוד ממנה.
אני מאושרת שהספר יצא לאור.
מאחלת הרבה הרבה בריאות ונחת לשנים הבאות.
גבעתיים, אוגוסט 2016
*********
בהמשך הגיע הספר למרכז שמעון ויזנטל בירושלים, ומנהלו ד"ר אפרים זורוף יצר קשר עם המשפחה.
מספר חודשים לאחר מכן התגייסה אליס מרקו, מדריכה במוזיאון יד ושם בירושלים, לתרגום הספר לאנגלית תחת השם We were one Heart.
עותקים מהספר המתורגם נשלחו לאתרי ההנצחה הראשיים בארה"ב ובאירופה.
Dear Erlich Family,
I am writing to inform you that we did receive
the book, We Were One Heart. We will add this
memoir and testimony of the experiences of
Golda Eliahs-Ehrlich in the Holocaust to our library collection.
Thank you for thinking of us, and please send to
me an address so that our Library
Director can send a formal letter of
acknowledgment for the book donation.
Best regards,
Steven Kanaley Librarian
National Institute for Holocaust Documentation
United States Holocaust Memorial Museum
**********************************************************************************************
Dear Mrs Eliash-Erlich, dear family members,
Thank you for your letter from April 2018 and the
donation of your testimony “We were one heart”.
It is now available to the readers in the library of the Jewish Museum Berlin.
Best regards, sincerely,
Ernst Wittmann, Librarian
Stiftung Jüdisches Museum Berlin
Dear Erlich Family,
I am writing to inform you that we did receive the book, We Were One Heart. We will add this memoir and testimony of the experiences of Golda Eliahs-Ehrlich in the Holocaust to our library collection.
Thank you for thinking of us, and please send to me an address so that our Library Director can send a formal letter of acknowledgment for the book donation.
Best regards,
Steven Kanaley Librarian
National Institute for Holocaust Documentation
United States Holocaust Memorial Museum
****************************************************************************
Dear Mrs Eliash-Erlich, dear family members,
Thank you for your letter from April 2018 and the donation of your testimony “We were one heart”.
It is now available to the readers in the library of the Jewish Museum Berlin.
Best regards, sincerely,
Ernst Wittmann, Librarian
Stiftung Jüdisches Museum Berlin