אתמול יצא לי לערוך הצעת המחיר של עצמאית טרייה יחסית, שמאוד מאוד רצתה לקבל את הפרויקט.
* היא ידעה בביטחון שהיא יכולה ויודעת לעזור ללקוח הפוטנציאלי ביג טיים.
* היא ידעה שהמחיר שהיא מבקשת עבור השירות סביר לגמרי.
* היא ידעה שהוא יוקיר את העבודה שלה ויודה לה מכל הלב.
אבל
היו לה חששות, צף אי ביטחון: אולי הלקוח יבחר לעבוד עם ספק אחר, אולי לא הבין את הייחוד שלה, אולי לא קלט שאין מישהו שיכול לעשות את זה טוב כמוה.
החשש הזה השתקף בניסוחים חסרי ביטחון, מגומגמים ומתנצלים כמו "ננסה לבחון", "נוכל לבדוק" שצריך היה להחליף במילים ברורות (נבחן, נבדוק). מילים שמתמקדות בעשייה, ולא משאירות רֶווח לאִיים ולעננים של חוסר ודאות.
מה עושים עם החששות וירידת הביטחון שמתגנבים להצעה בדלת האחורית?
מחפשים את המילים המהוססות שהצליחו להסתנן להצעת המחיר שלכם, ומחליפים אותן (כמו בדוגמאות שלמעלה) במילים שמתארות פעולות, תהליך, שלבים.
איך עושים את זה?
הדרך הטובה ביותר לנקות את ה"רעשים" שמפריעים לנו בשלב ההצעה, היא להיצמד לתשוקה ולרצון שאנחנו מביאות ומביאים ולכתוב משם.
פרטו את שלבי העבודה והפעולות שיבוצעו במסגרתה, כך שיתבהר המהלך השלם, וכמובן התעכבו על הדרך שבה השירות שלכם יפתור ללקוח את הבעיה המעיקה עליו.
ולא פחות חשוב
בסוף ההצעה כדאי מאוד להוסיף את התחושה הטובה והתוצאות בשטח שיניב אותו פתרון. למשל, בשירות של סידור בתים אפשר לדבר על נעימות החיים בבית "ביום שאחרי": על כך שאפשר יהיה למצוא כל דבר בקלות, שיהיה מקום פנוי לדברים חדשים, שהשקט בעיניים יעניק גם שלווה ושקט נפשי.
ובבקשה אל תשכחו או תקלו ראש:
הצעת מחיר היא אף פעם לא רק הצעת מחיר.
היא משקפת את המקצועיות והידע שלנו, את הניסיון שצברנו, את כל מי שאנחנו ואת הביטחון שלנו במה שהצד השני יקבל מאיתנו.
לפרפורי הלב העדינים ולחשש שלא ירצו את ההצעה, כביכול לא ירצו אותנו, כדאי שנתייחס במלוא תשומת הלב – אבל בערוץ אחר. בכל מקרה, נשאיר אותם מחוץ להצעה.
לאקדמאים מכם שלא מבינים מה פתאום טור על הצעת מחיר בדף עבודות אקדמיות – טיפים להצלחה.
כזה ראו ושכפלו גם בהצעת המחקר שאתם כותבים – בטוחה שתדעו לעשות את ההתאמות הנדרשות.
כזה ראו ושכפלו גם בהצעת המחקר שאתם כותבים – בטוחה שתדעו לעשות את ההתאמות הנדרשות.
בהצלחה!