כתיבה היא מופע יחיד של מילים.
אין גוון קול והבעות.
אין חיוך או דמעה.
אין שפת גוף ותנועות ידיים.
יש מילים נטו,
וכל האחריות עליהן.
ולכן, עזבו לכתוב יפה!
עזבו לשים פסיק בדיוק איפה שצריך.
עזבו את חוקי הדקדוק שלימדה המורה אהובה בכיתה י"א.
במקום זה כתבו תמיד למישהי
שאתם מדמיינים את פניה מקשיבה לכם או למישהו כזה.
תנו להם יד, ואל תעזבו אותה עד הסוף.
אם באמצע הם עושים פרצוף של "מה? לא הבנתי!"
פּשְטו והמשיכו הלאה.