שנתיים אחרי שהתגרשתי הגעתי לנומרולוג-מתקשר נודע בצפון אחרי שכמה חברות טובות ביקרו אצלו והתרשמו ממקצועיותו ומרמת הדיוק שהפגין. הוא סיפר לי על עצמי המון דברים שאכן היו מדויקים להפליא ברובם (הוא לא ידע עליי דבר חוץ מתאריך הלידה, שמות הוריי ותאריך הלידה של האקס שלי…), וכמובן, איך לא, הגיע לדבר אתי על אהבה.
הוא התבונן בי במבט שאינו משתמע לשתי פנים, ובישר לי שהיהלום הזה של אהבת אמת אכן נמצא בלב שלי, אבל מה, הוא ספון עמוק-עמוק בפנים… המשמעות, אמר, שחיי הם מסע לא קצר אל אותו יהלום מנצנץ וחבוי, והשווה את התהליך לכרייה, לחציבה.
בגיל 56, אמר, תחווי בפעם הראשונה בחייך אהבת אמת.
מה?! נבעתתי, הייתי אז בת 50… ומה עד אז? לא, הרגיע אותי, ברור שיהיו לך אהבות ומערכות יחסים חמות, אבל ההיא-ההיא שנחצבת מעומק הלב רק אז.
המסע המרתק שלי נמשך. אני עובדת בלי משקפי כורים ובלי קסדת בטיחות. מקפידה להחזיק קרוב אליי את הרוז קוורץ, אבן האהבה, ומאחלת היום-ביום-הזה-ממש לי ולכל הלבבות שמכירה ולא מכירה אהבת אמת.
ולכל המצקצקים על מתקשרים וידעונים מזכירה שאפילו אהוד מנור הלך לברטה שתקרא לו בקפה:
"ואז אני שואל אותה על אהבה
אומרת כן אבל לפני כן אכזבה
אז לא כדאי לך לדאוג
אולי תראה רופא
תשמע אתה בחור יפה
אולי תשתה עוד כוס קפה…"
Facebook Comments